עבודה עם אוכלוסייה מוגבלת שכלית התפתחותית

אוכלוסיית העולם בכלל וזו של ישראל גם כן, אינה נולדת שווה מבחינה שכלית התפתחותית. למעשה מדובר על שיעור של כ-3 אחוז אשר נולדים עם פגיעה שיש בה הסתברות ללקות שכלית.

בין הסיבות לכך:


  • גורמים חברתיים – יחסי גומלין חברתיים או משפחתיים שאינם תקינים.
  • גורמים חינוכיים – חינוך לקוי ואי מתן מסגרת חינוכית מפתחת
  • גורמים ביו רפואיים – הפרעה גנטית, הפרעות תזונה או מפגעים ביולוגיים שונים.
  • גורמים התנהגותיים – התנהגות מושרשת מהאם כגון נטילת סמים, פציעות וכו'.

מדובר על מצבים בהם התפקוד האינטלקטואלי נמוך בהשוואה לאדם הממוצע. לרוב יסבלו בעלי לקות זו מאיחור או קושי משמעותי ברכישה של מיומנויות למידה, תקשורת וכאלו הדרושות לפעולות יומיומיות.

לא כל מי שנמצאים בעלי ליקוי שכלי התפתחותי הם שווים במצבם וישנם דירוגים שונים העוזרים לקבוע את מידת המוגבלות, את הסוג שלה ואת הדרכים המקובלות לטיפול שיקומי או משפר מצב לסובל ממנה.

ההגדרות של לקות שכלית התפתחותית:


לקות שכלית קלה – פיגור שיקומי. כלומר ישנה יכולת למידה וניתן לשקם את מצבו של המטופל ולהקנות לו יכולת תפקוד ראויה.

לקות שכלית בינונית – יש להעניק תמיכה מוגברת או תמידית במספר תחומי חיים והלמידה לרוב על בסיס חיקוי של המטפל. השיקום חלקי ומוגבל.

לקות שכלית קשה – פיגור טיפולי הדורש עזרה תמידית עבור המטופל בביצוע מספר פעילויות חיוניות על ידי גורם חיצוני.

לקות שכלית עמוקה – פיגור סיעודי הדורש תמיכה מסביב לשעון בכל פעילויות החיים של המטופל.

העבודה עם אוכלוסייה מוגבלת שכלית התפתחותית חשוב שתיעשה מגיל צעיר ובאמצעות אנשי מקצוע (פסיכולוגים) אשר יכולים לאבחן את הבעיה ואת מצבו של הלוקה בה ולבנות עבורו תכנית עבודה מסודרת לשיפור המצב והאפשרות לחיים תקינים עד כמה שניתן.